מקדשו של האדם המיואש

'מקדשו של האדם המיואש' עוסק בהגותו של הפילוסוף היהודי-רוסי לב שסטוב (1938-1866) ובהשפעתה על התרבות העברית בראשית המאה העשרים. שסטוב נמנה עם הפילוסופים המקוריים ביותר שצמחו באירופה בעת ההיא. מחשבתו הביאה עימה דבר חדש. היא הייתה בעת ובעונה אחת מבודדת אך משפיעה, מאיימת אך נחוצה. זו פילוסופיה שהצליחה להשפיע על רבים לשנות לא רק את האופן שיש לשאול שאלות פילוסופיות, אלא גם את הגישה לפילוסופיה עצמה. שסטוב, שפעל תחילה ברוסיה ואחר כך בצרפת, מילא תפקיד חשוב בהתפתחות מחשבת האבסורד האירופית והמפנה הפוסט סטרוקטורלי שחל בה (מתלמידיו: ז'יל דלז, ז'ורז' בטאיי ואלבר קאמי). 'מקדשו של האדם המיואש' הוא המחקר הראשון המציע תמונה רחבה של הפילוסופיה של שסטוב והשפעתה על מגמות מרכזיות בצמיחתה של הספרות העברית הצעירה.

השער הראשון של הספר עניינו בפרשנות לסוגיות מרכזיות בפילוסופיה של שסטוב. נידונה כאן 'הפילוסופיה של הטרגדיה', שנולדה מתוך התמודדות עם דוסטוייבסקי וניטשה וסללה את הדרך ליצירת פילוסופיה של תלישות. בדיון נבחנת הגותו של שסטוב אל מול 'מחפשי האלוהים' הרוסים, ומוצעת ביקורת לפרשנותו של אלבר קאמי אליו. שלא כמקובל לראות בשסטוב הוגה דתי, מוצגת כאן תמונה חדשה של הוגה שביקש לערער את המושגים המודרניים של דת וחילון וליצור זרם רעיוני מסוג אחר.

השער השני יוחד לחשיפת זיקתה של התרבות העברית הצעירה למחשבתו של שסטוב, והדברים אמורים בייחוד ביוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין והלל צייטלין. מוצגת כאן חשיבותו המכרעת של שסטוב להבנת צמיחתה של הספרות העברית ולאימוצן של מגמות מודרניות וחתרניות בכתיבה. מחשבתו של שסטוב קורעת צוהר חדש להבנת הממד הקיומי שהעסיק את דמויות מפתח אלה ולהבנת היחס המורכב לחילון ולדת ביצירתם.

לי ברטוב היא דוקטורנטית במחלקה למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.